<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"כ ח"ד</h1>
<h2>דף לב.</h2>
כל שבשלו פורק וטוע' בשל חבירו פור' וטוען מציעא. פריק' וטעינ' חייב עלי' בין בעליו עמו בי' אי' עמו ואפילו כמה פעמים ופריקה בחנם וטעינה בשכר אפי' הוא פנוי ובטל מכל מלאכה יכול לו' איני רוצה לטעון עמך ובפריקה שאמרנו בחנם אם הוא רבצן ועומד חייב בשכר פי' רבצן שרגיל בכך ועומד פי' שלא רבץ אלא הבהמה עומד' ואינה יכולה ללכת עם המשוי ואז לא יפרוק כי אם בשכ' וכתבו התוספות ואם הוצרך בטעינה לפסוק עמו שכר מרוב' יותר מן הראוי ליתן על טורח בזה אינו נותן אלא כפי הראוי כההיא דאמרינן טול דינר והעבירני מציעא. פריקה והשבת אבדה בחנם אם הוא פנוי ואם הוא עסוק במלאכה נוטל כפועל בטל ושמין כמה אדם רוצה לפחות משכרו להניח מלאכתו ולהשיב ולפרוק ולפחות משכרו אבל אם יש בית דין או בעלים והם אומרים הנח מלאכתך והשב או פרוק ויתנו לך כל שכרך חייב ויטול לו כל שכרו אפילו פסקו לו יותר מן הראוי ואם בעלים שם ולא התנו עמו והניח מלאכתו מעצמו והשיב אבדה לא יטול אלא כפועל בטל לגמרי שאם היה בטל מסלע ולישב בטל היה נוטל שני דינרין ולטרוח בהשבתה היה נוטל דינר לא יטול אלא דינר כמה שחכמים תיקנו ליטול שכר כדי להניח מלאכתו וישיב אבדה אבל כשהבעלים שם לא הוצרכו כיון שיכול להתנות וכיון שלא התנה הפסיד ולא יטול אלא כפועל בטל לגמרי כמו שכתבתי ולא יטול אלא שכר טרחו מציעא. אוהב לפרוק ושונא לטעון מצו' בשונא שניהם אוהבים שניהם שונאין מצוה לפרוק מציעא. אמרו בעלים עליך לפרוק וישב לו פטור מטעם פריקה וחיי' משו' צער ב"ח ונפקא מיניה שאם נתן לו שכר מותר לקבלו אף על פי שפריקה בחנם ואם היו בעלים זקן או חולה וישבו להם חייב ואפילו אם המשוי הוא יותר גדול ממשוי הראוי לאותה בהמה חייב לפרוק מציעא. אינו חייב לבא לפרוק מרחוק כי אם משבעה ומחצה במיל וזה ריס ומדדה עמו עד פרסה ונוטל שכר מציעא. בהמת גוי חייב בטעינה משום איבה אפילו אין הגוי אצל בהמתו וחייב בפריקה משום צער בעלי חיים ולהטעינה יין נסך אין זקוק לה מציעא. אל תתמה בעבור שכתבתי בכא' דיני פריקה וטעינה שהרי ראוי ליכתב בספר האחר מאיסור והתר כי בעבור ששייך עם אבדה וגם איפשר להיות שם דין ממון בין איש לרעהו בעבור השכר לכן כתבתיו הנה.
